בכל בית יהודי נהוג להדליק שני נרות שבת, מנהג שמלווה את עם ישראל מדורי דורות,
הטעם המרכזי לכך הוא כנגד שתי המצוות שנאמרו במעמד הר סיני: זכור את יום השבת לקדשו ו-שמור את יום השבת לקדשו.
חז”ל מלמדים ש “זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו” – דבר מופלא שהאוזן אינה מסוגלת לשמוע, אך בשעת מתן תורה נשמעו יח.ד
שני הנרות שאנו מדליקים מסמלים נר אחד כנגד “זכור” ונר אחד כנגד “שמור”.
מקורות מן התורה וחז”ל :
- במדרש מובא כי שבת כוללת גם מצוות עשה וגם מצוות לא־תעשה.
לכן שני הנרות מבטאים את שני הצדדים של קדושת השבת – זכור ושמור - בשולחן ערוך: נפסק על הדלקת הנרות לכבוד שבת, והרמ”א מביא את המנהג להדליק שני נרות.
סיבות נוספות להדלקת שני נרות שבת:
מעבר לטעם המרכזי של זכור ושמור, קיימות סיבות אחרות להדלקת 2 נרות שבת:
שני לוחות הברית
שני הנרות הם זכר לשני לוחות הברית שניתנו לנו בהר סיני
שלום בית
עוד הסבר חשוב הוא עניין של שלום בית נר אחד כנגד הבעל ונר אחד כנגד האישה, לסמל את האחדות והשלום בין בני הזוג.
נרות לילדים
במשך הדורות נוסף מנהג להדליק נר נוסף על כל ילד.
בכך הופכת ההדלקה לא רק לחובה הלכתית אלא גם למנהג משפחתי המוסיף אור וברכה בבית, ומשמר את המסורת מדור לדור.
הברכה על נרות שבת
בעת ההדלקה נוהגת האישה לברך ברכה מיוחדת שנועדה למצווה זו.
כדי לומר את הנוסח המדויק בכוונה מלאה, רבות נעזרות בברכון הדלקת נרות שבת, שבו מופיעה הברכה המסורתית המקובלת.
השימוש בברכון מעניק ריכוז וקדושה לרגע ההדלקה, ומחבר בין המעשה הפשוט לבין משמעותו הרוחנית – קבלת השבת באור של זכור ושמור, קדושה ושלום בית.
הכנת הנרות לשבת
בבתים רבים נהוג שהגבר מכין את הנרות לשבת: מסדר את הפתילות, חורך אותן מעט ומכין לקראת ההדלקה, כדי שהאישה תוכל להדליק בנחת.
יש המדליקים בשמן זית, ויש המדליקים בנרות שעווה, ושניהם מקובלים וראויים לכבוד שבת.
שני הנרות שאנו מדליקים מדי ערב שבת אינם רק אור פיזי, אלא ביטוי עמוק למסורת יהודית עתיקה, לשמירת השבת ולזיכרונה .





