כיסוי ראש על ידי נשים וגברים הוא דבר מקובל בדתות שונות. אם על פי רוב מנהג כיסוי ראשי הנשים נובע בעיקר מטעמים של צניעות טעם כיסוי ראשי הגברים הוא בדרך כלל מסיבות אחרות.
ביהדות מקובל כיום מנהג חבישת כיפה והוא אחד הסממנים החיצוניים הבולטים ביותר להיותו של אדם מזוהה עם הדת היהודית. אדם שחובש כיפה בדרך כלל מביע בפריט לבוש זה את הזדהותו עם הדת היהודית ואת היותו אדם דתי. אמנם היהדות דורשת כיסוי ראש כלשהו ולאו דוקא כיפה, אך במשך הזמן הפכה דוקא הכיפה כסמל היהודי המובהק ביותר.
יש לשים לב שמנהג חבישת כיפה הוא אכן כשמו - מנהג ולאור המקורות נראה שלא היה לו חיוב הלכתי גורף.
יש לשים לב שישנו חיוב הלכתי לחבוש כיסוי ראש בשעת התפילה או בשעה שאדם לומד תורה או מברך ברכות. החיוב הזה הוא דוקא בזמנים מסויימים, בהם האדם עוסק בעניינים של קדושה ולכן דוקא אז יש צורך בכיסוי ראש. כיסוי הראש מבטא ענווה, התבטלות בפני בורא עולם ולכן יש הכרח בו כאשר האדם במעמד מול קונו.
.jpeg)
אם כן, מה תוקף מנהג חבישת כיפה במשך היום כולו?
אחד המקורות הקדומים הנוגעים בעניין זה היא משנה במסכת נדרים, (משנה נדרים ג ח) ושם מובא:
"הַנּוֹדֵר מִשְּׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ, אָסוּר בְּקֵרְחִין וּבְבַעֲלֵי שֵׂיבוֹת, וּמֻתָּר בְּנָשִׁים וּבִקְטַנִּים; שֶׁאֵין נִקְרָאִין שְׁחוֹרֵי הָרֹאשׁ אֶלָּא אֲנָשִׁים."
המשנה עוסקת באדם שנודר הנאה מאנשים אחרים, זאת אומרת הוא מתחייב שלא לקבל שום הנאה, שום טובה מאנשים מסויימים. האדם המדובר נוקט בקטגוריה מעניינת "שחורי הראש" – המשנה מבארת ששחורי הראש הם אנשים, גברים ולא נשים. המפרשים מסבירים שהסיבה לכך משום שהגברים לעיתים מכסים ראשיהם ולעיתים מגלים ראשיהם.
ממקור זה עולה שמנהג כיסוי ראש לגברים בתקופת המשנה (המאה השנייה לספירה) לא היה מנהג קבוע אלא מזדמן לפי העת והצורך.
הרמב"ם שחי בימי הביניים (המאה ה-13 לסה"נ) מתייחס גם הוא לעניין כיסוי הראש וכך כתב:
"צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן לא יתבזו ולא יתגלו ראשן ולא גופן ואפילו בשעה שיכנס לבית הכסא".
כאן יש התייחסות לכיסוי ראש במשך כל היום, אבל יש לשים לב שהרמב"ם מביא בדבריו מנהג שמתייחס לתלמידי חכמים דווקא. זאת אומרת, לפי דבריו יש צורך לתלמידי חכמים, אנשים בדרגה תורנית ורונחית גבוהה לכסות את ראשיהם במשך כל היום. מכאן משמע גם את הצד השני – רוב בני אדם שאינם נכללים בגדר "תלמידי חכמים" אין דרישה מהם ואין צפייה מהם שיכסו את ראשם במשך היום כולו.
בספר "שולחן ערוך" (חאו"ח סי' ב', סע' ו'), שהתקבל כספר ההלכה המרכזי בעם היהודי מובא עניין חבישת כיפה כחובה לכל אדם ובלי הגבלה לתפילה דווקא: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי-ראש".
הפוסקים שאחרי זמנו של "השלחן ערוך" נחלקו אם ההליכה בגילוי הראש אסורה מן הדין או אינה אלא מידת חסידות. יש סוברים שאינה אלא מידת חסידות. ויש סוברים שאסורה מן הדין.
והנה אפילו לדעות שכיסוי-הראש הוא רק ממידת חסידות, יש פוסקי הלכה שכתבו שבזמן הזה יש איסור לילך בגילוי הראש, ומכמה טעמים: משום עובר על דת יהודית, משום איסור של "ובחוקותיהם לא תלכו" ומשום צניעות - וכפי שכתב "שולחן ערוך הרב" וזו לשונו: "ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה ...". עכ"ל.
נראה להוסיף עוד, שמנהג חבישת כיפה יש לו עוד הכרח בימינו מכיון שהוא נתפס כסמל וזיקה של האנשים לדת היהודית ולכן מי שאינו חובש כיפה מראה יחס של ניתוק ליהדות ולמצוותיה לכן יש להקפיד במנהג זה של חבישת כיפה ביתר שאת, משום שהוא ביטוי חיצוני מובהק של הזדהות עם היהדות.